אתמול התנקז לו שבוע מאתגר ביותר מבחינה נפשית לכדי "השבתה" כמעט מוחלטת.
אני מנסה לחשוב בכנות עם עצמי האם הנפילה הרגשית היא תוצאה מתבקשת של קשיים אוביקטיביים, או תוצאה מתבקשת של בלון שהתפוצץ: בלון מלא אוויר חם של שלווה, רוגע וביטחון שהכל בסדר.
אם לשפוט איך התחלתי את השבוע הנוכחי, אני נוטה להאמין כי מדובר באפשרות הראשונה, ואני אסביר:
מבחינה פיזית בחיי שהיה זה שבוע קשוח מאוד, אם כי ידעתי קשוחים ומשביתים ממנו. הקור והתמורות שגופי עובר היקשו עליי לנהל את סדר יומי העמוס.
קר או חם, סהרה או אנטרטיקה – לא עוצר, לכל הפחות מגיע לאן שצריך לאט יותר.
אז אולי זאת התחושה של השעון המתקתק, שבמחצית אפריל החמים והאביבי המטפל שלי עתיד לצאת לחופשה בת 45 יום, ואוטוטו אכנס לסחרור במציאת מטפל חלופי, שזה סיוט – הן לסיעודי שהוא "רק" קשיש והן לסיעודי מוחלט כמוני.
ואולי זאת חוסר ההחלטיות הארורה שלי, שטרם החלטתי לאן ועל מה אני רוצה לקחת את הסיפור עליו אני עובד, עד לכדי שאלות קיומיות האם אני בכלל ראוי לחשוב שאני כותב, שאני מספר סיפורים.
וזה הקטע הטריקי עם הנפש – סדק קטן וכל השדים שעמלת קשה לרסן אותם, ובהצלחה, מתפרצים פנימה ומשתלטים על ההגאים, ומכאן כבר לא הצלחתי למנוע את החלומות ה….אני לא רוצה לומר מסויטיים, אלא אינטנסיביים, שאין להם דבר וחצי דבר לאתגרים של השבוע: חלומות אירוטיים מכוערים ומפלצתיים, שאני מבטיח לכם – אין בהם דבר מגניב ומדליק, רק כאב על מה שהיה ולא היה צריך להיות.
ומשם כבר לא יכולתי לעצור את רגעי החרדות, דכדוך והמעצבן מכל – האימפוליסיביות המציקה שלי, שבחסותה כמעט איבוד קשר עם ע'….אישה צעירה שהקשר בינינו התנהל על גבי מכתבים וירטואלים…
ואז לופ של מחשבות לא חיוביות (אני לא מכבס מילים, אלו באמת לא היו שליליות, אך לבטח לא חיוביות)
וכן צריכת קפה מופקרת שתשאיר אותי עירני למה הדכדוך גורם לעייפות אבל זה חתיכת שקר כי ברגע שההשפעה פגה העייפות חוזרת ובענק…בקיצור – מעגל קסמים.
אבל פה נכנסת אחת הקלישאות שאני מעריך, בכלל, אני טיפוס שלא דוחה מעליו כל כך מהר קלישאות, והקלישאה היא: יום חדש, שבוע חדש.
הבוקר המטפל שלי, המלאך שלי, הבטיח לי שימצא לי מחליף, ואם לשפוט לפי פעמים קודמות – יש לו על מה להתבסס. אז אני לקחתי את הבטחתו למקום מאוזן יותר, שלפיו הוא יעשה את המירב, ושלא יתן לי דבר כרגע לחשוב ולהאמין שלא יצליח.
לגבי האימפוליסיביות, שאני בהחלט נבוך בגללה – זה קרה, והדבר הנכון, הטוב והיחיד שאני יכול לעשות בעניין הוא לא להלקות את עצמי ולהמשיך את העבודה – המצוינת – שעשיתי עם עצמי לרסן אותה, את האימפוליסיביות.
לכל אלה נוסיף כי השבוע יהיה חמים יותר, והנה קיבלנו את הקלישאה כי הגיע יום חדש, שבוע חדש.
שבוע טוב.