לפני חצי שעה ירדתי מכיסא הגלגלים לאחר שבועיים שלא ישבתי. ניצלתי את מזג האוויר החמים, אך גם אם הסלון היה קפוא הייתי מאלץ את עצמי לשבת. הפעם הישיבה הייתה טובה, והצלחתי להשלים חצי שעה עם קושי מינימלי. בכל פעם שאני יורד מהכיסא אני אומר למאהש שאני גאה בעצמי שהכרחתי את עצמי לשבת, והוא משיב לי בסתלבט. אף על פי שאני אומר לו את זה כחלק מהשטויות שאנחנו עושים אחד לשני, אני באמת מתכוון לכך: מדי יום אני רואה את עצמי מאבד יכולות לאחר שנים שבגדתי בגופי והבאתי אותו למצב שהיום אני יכול לשבת רק חצי שעה, ולכל היותר פעם בשבוע, אבל נשבעתי לעצמי שלא אתן למעוז האחרון הזה ליפול. אנסה לעשות מאמץ לשבת פעמיים בשבוע.
על אף העייפות הכרונית שלי התעוררתי לבוקר משימתי: התקדמתי בפרויקט התלת ממד ואני מקווה להראות אותו כאן בקרוב. אני מרגיש שאני מתחיל לאט לאט לחזור לכתוב ועם כל הכבוד לרעיונות שמתרוצצים אצלי בראש אני מוכרח לסיים את התסריט לפני מועד ההגשה הבא בקרן בקולנוע.
ד' שלחה לי תמונה ונראה שהאי-נעימות מאחורינו, ככול שהייתה כזאת ולא היה זה רק בראשי. אני רק מבקש לדעת דבר אחד – מאיפה לעזאזל היופי הזה.